החוב של משקי בית בישראל

מחקר זה של מכון טאוב, נועד לבחון את רמת החוב בקרב משקי הבית בחלוקה לפי עשירוני הכנסה, ולעמוד על הסיכון הפוטנציאלי הגלום בהתפתחויות שחלו בתחום בעשור האחרון. מהממצאים עולה כי קיים חשש לגבי יציבותם הפיננסית של משקי הבית המשתייכים לעשירון התחתון.

שיעור החוב של משקי הבית ביחס לתוצר בישראל נחשב נמוך בהשוואה למדינות מפותחות אחרות בעולם, ובפרט ביחס לרף שקבעה קרן המטבע הבין-לאומית כאיתות למשבר כלכלי (65 אחוזים). אולם בעשור האחרון שיעור זה מצוי במגמת עלייה כתוצאה מסביבת הריבית הנמוכה, מעליית מחירי הדירות, מהגידול בצריכה הפרטית ומהגידול בהיצע האשראי בעקבות כניסתם של גופים פיננסיים חדשים לענף. במחקר בולט הגידול המשמעותי בהלוואות שניתנות ע"י חברות כ אשראי והמוסדיים (ביטוח ופנסיה) ועם הגידול בהיקפי האשראי שניתן גדלים גם החובות הבעייתיים והאבודים.

אף על פי ששיעור החייבים בעשירון התחתון נמוך בהשוואה לשאר העשירונים, בקרב משקי הבית החייבים גובה החוב עולה במידה בלתי סבירה על הכנסתם השנתית, כך שיש ספק בנוגע ליכולתם לעמוד בהחזר חובם. יתרה מזאת, בעוד שבעשירונים הגבוהים אנשים נוטלים הלוואות בעיקר בגילאים הצעירים יותר, כאשר הכנסתם נמוכה, ומפחיתים את החוב כאשר הם מתבגרים. משקי בית ברמת הכנסה נמוכה, ככל הנראה אינם מצליחים להחזיר את ההלוואות בגילים מבוגרים ועל כן רואים בעשירון התחתון מבוגרים עם נטל חוב גבוה.

בחינת רמת החוב בעשירון התחתון לפי קבוצות אוכלוסייה מראה שהיחס החציוני הגבוה ביותר בין החוב להכנסה השנתית הוא בקרב חרדים. באוכלוסייה הערבית רוב ההלוואות הן צרכניות ושלא לדיור, דבר הנובע מהקושי שלהם למשכן את הנכס שבבעלותם ולקבל הלוואה לדיור כנגדו.

להמשך קריאת המחקר